Chap. 36
1
וַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירוּשָׁלִָֽם:
La population du pays choisit Joachaz, fils de Josias, et on le proclama roi à Jérusalem à la place de son père.
Rachi (non traduit)
וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו. אע''פ שֶׁהָיָה יְהוֹיָקִים אֵתָיוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כ''א חֳדָשִׁים:
2
בֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם:
Joachaz avait vingt-trois ans en montant sur le trône, et il régna trois mois à Jérusalem.
3
וַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּֽירוּשָׁלִָ֑ם וַֽיַּעֲנֹשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב:
Le roi d’Égypte le destitua à Jérusalem, et il imposa au pays un tribut de cent kikkar d’argent et d’un kikkar d’or.
Rachi (non traduit)
וַיְסִירֵהוּ. מֶלֶךְ מִצְרַיִם בִּירוּשָׁלִָם. מְבוֹאָר בִּמְלָכִים (שָׁם) הֵיטֵב וַיַּאַסְרוּהוּ פַּרְעֹה נְכֹה בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת:
בִּירוּשָׁלִָם. מִמְּלוֹךְ בִּירוּשָׁלַיִם:
וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ. לִיתֵּן מִסִּים דּוּגְמָא וְעָנְשׁוֹ אוֹתוֹ מֵאָה כֶּסֶף (דְּבָרִים כ''ב):
M. David (non traduit)
בירושלם. ר''ל ממלוך בירושלים: ויענש. על שהמליכו את יהואחז לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו אשר לו משפט המלוכה:
Ralbag (non traduit)
ויסירהו מלך מצרים בירושלים. כבר נתבאר בספר מלכים כי כבר שם אותו מלך מצרים במאסר (שם כ''ג ל''ג) :
4
וַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יוֹאָחָ֤ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה: (פ)
Puis le roi d’Égypte conféra la royauté sur Juda et Jérusalem à Elyakim, frère de Joachaz, et changea son nom en celui de Joïakim. Quant à Joachaz, son frère, Nekho l’emmena captif en Égypte.
Rachi (non traduit)
וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים. כָּךְ דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים שֶׁמְּכַנִּים לִמְשָׁרְתֵיהֶם שֵׁם שֶׁהֵם רוֹצִים דּוּגְמָא (בְּרֵאשִׁית מ''א) וַיִּקְרָא פַּרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף וְגוֹמֵר וְכֵן (בַּמִּדְבָּר) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן (דָּנִיֵּאל א) וַיָּשֶׂם שַׂר הַסָּרִיסִים שְׁמוֹת וגו' וְהַכֹּל כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בּוֹ לְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם כִּרְצוֹנוֹ:
וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים. לָמָּה קָרָא שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים לְמַעְלָה מְפוֹרָשׁ כִּי לְאַחַר שֶׁהָרַג פַּרְעֹה יֹאשִׁיָּהוּ הִמְלִיךְ מֶלֶךְ וְהֶעֱנִישָׁם לְמַס עוֹבֵד:
5
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו:
Joïakim avait vingt-cinq ans en montant sur le trône, et il régna onze ans à Jérusalem. Il fit le mal aux yeux de l’Éternel, son Dieu.
6
עָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה:
Nabuchodonosor, roi de Babylone, marcha contre lui, et le fit jeter dans les fers pour l’amener à Babylone.
Rachi (non traduit)
עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר. כִּי לֹא יָכוֹל פַּרְעֹה לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בִּמְלָכִים ב' כד) וְלֹא הוֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נָהָר לְהֹלִיכוֹ כָּל אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁנִּצַּח בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּכַרְכְּמִישׁ שֶׁל נָהָר פְּרָת כִּמְפוֹרָשׁ (בְּיִרְמְיָה מה):
לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה. וְלֹא הוֹלִיכוֹ לְאַשּׁוּר אֶלָּא בַּדֶּרֶךְ מֵת וְהִשְׁלִיךְ נִבְלָתוֹ וְכֵן נִיבָּא (יִרְמְיָה כ''ב) קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְהֵיכָן קְבוּרַת חֲמוֹר בִּמְעֵי הַכֶּלֶב וְכֵן מוֹכִיחַ (במ''ב כד) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבוֹתָיו וְלֹא כָּתַב וַיִּקְבְּרֵהוּ:
M. David (non traduit)
ויאסרהו. קשרו בשלשלאות של נחושת להוליכו אל בבל ומת בדרך כמ''ש בירמיה:
Ralbag (non traduit)
ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה. זה היה בשנה הראשונה לנבוכדנצר ובשנת שלש למלכות יהויקים כמו שנזכר בספר דניאל (א' א') וידמה שלא הביא יהויקים לבבל אך קבל עליו לעבוד אותו. ד''ל לתת לו מס והניחו לשוב למלכותו ואחר כן עבד אותו שלש שנים ושב למרוד בו כמו שבארנו בספר דניאל. והנה כאשר אסר אותו בראשונה להוליכו בבלה הביא מכלי בית ה' לבבל ויתנם בהיכלו בבבל כמו שנזכר בראש ספר דניאל :
7
וּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל:
En outre, Nabuchodonosor emporta à Babylone une partie des vases de la maison de l’Éternel et les déposa dans son sanctuaire à Babylone.
Rachi (non traduit)
וּמִכְּלֵי בֵּית ה'. וּמִקְצָת כְּלֵי בֵּית ה', וְעַל זֶה נִתְנַבֵּא יִרְמְיָה (כו) כִּי כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים וגו' וּמַקְשֶׁה בְּסֵדֶר עוֹלָם בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לַמַּלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְיִתֵּן ה' בְּיָדוֹ וְכָאן מוֹכִיחַ שֶׁהָיָה בי''א לַמַּלְכוּת וּמַה ת''ל בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמִרְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במ''ב כד) וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שְׁלֹשָׁה שְׁנַיִם וַיָּשָׁב וְיִמְרוֹד בּוֹ שְׁלֹשָׁה שָׁנִים וּבִשְׁנַת שְׁלֹשָׁה לְמִרְדּוֹ עָלָה עָלָיו וְהוּא שְׁנַת שְׁמוֹנֶה לִנְבוּכַדְנֶאצַּר דְּאָמַר מַר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּבַשׁ נִינְוֵה שְׁנִיָּה כָּבַשׁ יְהוֹיָקִים וּשְׁלֹשָׁה שָׁנִים מָרָד בּוֹ וְהוּא לֹא מָלַךְ כִּי אִם בִּשְׁנַת אַרְבַּע לִיהוֹיָקִים שנ' (יִרְמְיָה כ''ה) בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר:
M. David (non traduit)
בהיכלו. בארמונו שהיה לו בבבל:
8
וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֹֽעֲבֹתָ֤יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: (פ)
Les autres faits et gestes de Joïakim, les abominations qu’il commit, tout ce qu’on peut relever contre lui, sont consignés dans le livre des Rois d’Israël et de Juda. Son fils Joïachin régna à sa place.
Rachi (non traduit)
וְתֹעֲבֹתָיו. שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ:
וְהַנִּמְצָא עָלָיו. כְּתוֹבֶת קַעֲקַע:
M. David (non traduit)
והנמצא עליו. ר''ל תועבותיו שבסתר אשר נתגלה לאחר זמן:
9
בֶּן־שְׁמוֹנֶ֤ה שָׁנִים֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ וַעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה:
Agé de huit ans à son avènement, Joïachin régna trois mois et dix jours à Jérusalem. Il fit ce qui est mal aux yeux de l’Éternel.
M. David (non traduit)
בן שמונה שנים. ובמ''ב נאמר בן שמנה עשרה שנה ואלו יהויקים אביו המליכו בחייו עשר שנים על כי ראה אשר עם הארץ המליכו לפניו את אחיו הקטן ממנו וחשש פן לאחר מותו ימליכו הקטן לפני הגדול לזה המליכו בחייו ואמר כאן עת מלכו בחיי אביו ובמלכים ב' עת מלכו לאחר מות אביו: ושלשה חדשים וכו'. ר''ל משמלך לאחר מיתת אביו ובמ''ב לא חש לכתוב עוד עשרה ימים:
Ralbag (non traduit)
ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים. הנה בספר מלכים לא זכר רק החדשים ולא דקדק בעשרת הימים הנוספים :
10
וְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּית־יְהוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִֽירוּשָׁלִָֽם: (פ)
Au renouvellement de l’année, le roi Nabuchodonosor donna ordre de l’amener à Babylone en même temps que les vases précieux du temple de l’Éternel, et il établit son frère Sédécias comme roi de Juda et de Jérusalem.
Rachi (non traduit)
וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה. שֶׁהִגְלָה יְהוֹיָקִים:
עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה'. דְּבָרִים הַחֲמוּדִים אוֹתָם לָקַח וְהַשְּׁאָר הִנִּיחַ עַד גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ אָז לָקַח הַכֹּל עִמּוֹ במ''ב (כד) מְפוֹרָשׁ שֶׁיָּצָא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וגו':
וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו. אָחִיו שֶׁל יְהוֹיָקִים וְכֵן (בִּמְלָכִים שָׁם) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דּוֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ דּוֹדוֹ שֶׁל יְהוֹיָכִין:
M. David (non traduit)
ולתשובת השנה. ר''ל לעת שבא השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהית' עומדת כאשר שלח גדודיו על יהויקים אז שלח על יהויכין בנו (אולם כבוש יהויקים והמלכת יהויכין וכבושו והמלכת צדקיה היה הכל בשנה אחת): ויביאהו בבלה. במ''ב נאמר שיצא אליו מעצמו להמסר בידו: כלי חמדת. כלים החמודים של בית ה' צדקיהו אחיו לפי שנאמר למעלה שאחר יהויקים מלך יהויכין בנו אמר כאן שחזר והמליך את צדקיה אחיו של יהויקים:
11
בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָֽם:
Sédécias avait vingt et un an à son avènement, et il régna onze ans à Jérusalem.
12
וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהוָֽה:
Il fit ce qui est mal aux yeux de l’Éternel, son Dieu, ne s’humilia point devant le prophète Jérémie, qui était l’organe de l’Éternel.
Rachi (non traduit)
וַיַּעַשׂ הָרַע. מַהוּ הָרַע שֶׁלֹּא נִכְנַע לִפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי יי כִּמְפוֹרָשׁ (בְּיִרְמְיָה ל''ח) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵּצֵא וְגוֹמֵר עַד דּוֹאֵג אֲנִי אֶת הַיְּהוּדִים וְגוֹמֵר וְחוּץ מֵחֵטְא זֶה לֹא חָטָא אֶלָּא בָּזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לִדְבַר נָבִיא מִפִּי יי וְשֶׁעָבַר עַל שְׁבוּעַת נְבוּכַדְנֶאצַּר אֲבָל בְּתוֹעֲבוֹתָיו וְהַנִּמְצָא עָלָיו עַל יְהוֹיָקִים לֹא הֵרַע לַעֲשׂוֹת, מִפִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ב''ר מְשֻׁלָּם זצ''ל:
M. David (non traduit)
מפי ה'. אשר ניבא לו מפי ה':
Ralbag (non traduit)
לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה'. הנה בר נזכרו דברי ירמיהו לו בספר ירמיה (ל''ז ל''ח) :
13
וְ֠גַם בַּמֶּ֤לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֤קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
De plus, il se révolta contre Nabuchodonosor, qui lui avait fait prêter serment au nom de Dieu ; il raidit son cou et endurcit son cœur, refusant de revenir à l’Éternel, Dieu d’Israël.
Rachi (non traduit)
אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים. כִּמְפוֹרָשׁ (בִּיחֶזְקֵאל י''ז) אֱמָר נָא לְבֵית הַמֶּרִי וְגוֹמֵר וְכָל הַפָּרָשָׁה נֶאֱמַר עַל יְהוֹיָכִין וְצִדְקִיָּהוּ (שָׁם) וַיִּקַּח מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ וַיָּבֹא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה זֶה יְהוֹיָכִין וְסִיעָתוֹ (שָׁם) וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אֹתוֹ בְּרִית זֶה צִדְקִיָּהוּ:
M. David (non traduit)
אשר השביעו. להיות לו לעבד: ויקש את ערפו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפו עד שהיה לו מהאי אפשר לסבב פניו אל ה':
M. Tsion (non traduit)
ויאמץ. חיזק :
14
גַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֤ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ (למעול)־לִמְעָל־מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַֽיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירוּשָׁלִָֽם:
De même, tous les chefs des prêtres et le peuple multiplièrent leurs félonies, en se livrant à toutes les abominations des peuples [païens], et souillèrent la maison de l’Éternel, sanctifiée par lui à Jérusalem.
Rachi (non traduit)
גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים. לְהוֹרוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים כ''ד) כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטִים לִמְחוֹת אֶלָּא שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים שֶׁהַיְכוֹלֶת בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ:
וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית ה'. בְּשִׁקּוּצֵיהֶם:
אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם. לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם לְעוֹלָם:
15
וַיִּשְׁלַ֡ח יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ:
L’Éternel, Dieu de leurs pères, les avertissait bien par ses messagers sans cesse et dès la première heure, car il voulait épargner son peuple et le lieu de sa résidence.
Rachi (non traduit)
וַיִּשְׁלַח ה'. כָּל זֶה צֶדֶק הַדִּין שֶׁלֹּא תֹּאמַר לֹא הִתְרָה בָּהֶם לָשׁוּב מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעָה אֶלָּא לְאַלְתַּר וְיִטְרוֹף לָעַד אַפּוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר וַיִּשְׁלַח ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו וְהִתְרָה בָּהֶם לָשׁוּב מֵרָעָתָם וְלֹא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה אוֹ בְּחוֹדֶשׁ אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ:
כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ. וְלֹא חֵפֶץ בְּמִיתָתָן:
וְעַל מְעוֹנוֹ. עַל דִּירַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁאֲפִילּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם חוֹמֵל עַל עַמּוֹ וְעַל בֵּית מְדוֹרוֹ מִלְּהַחֲרִיבָם:
M. David (non traduit)
וישלח. שלח דבריו עליהם: השכם ושלוח. שלח בהשכמה ר''ל בזריזות: כי חמל. וחשב אולי ישובו ולא יאבדו הם והבית לא יחרב:
M. Tsion (non traduit)
מעונו. מדורו כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כו). (טז) מלעיבים. ענין לעג כי והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כז) ת''א כמתלעב : במלאכי. בשלוחי :
16
וַיִּֽהְי֤וּ מַלְעִבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִֽתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא:
Mais ils raillaient les messagers de Dieu, dédaignaient ses paroles et tournaient en dérision ses prophètes, jusqu’à ce que le courroux du Seigneur s’accrut contre son peuple de façon irrémédiable.
Rachi (non traduit)
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים. בִּשְׁלוּחֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבוֹזִים דְּבָרָיו שֶׁל הקב''ה שֶׁוַּדַּאי הַדִּין עִמּוֹ שֶׁאֲפִילּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם אֵין מְבַזִּין אוֹתָן וִירֵאִים לַעֲבוֹר עַל צִוּוּיוֹ בֵּין לְרַע בֵּין לְטוֹב וְעִמּוֹ בָּזוֹ דְּבָרָיו וְהִלְעִיבוּ וְתִעְתְּעוּ בִּנְבִיאָיו כָּל כָּךְ וגו':
M. David (non traduit)
ומתעתעים בנביאיו. ר''ל אמרו שעוד הנביאים המה תועים מדרך הישר או הוא ענין לעג, כמו והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ''ו) ור''ל כמלעיג ומתעה: עד לאין מרפא. עד שלא רצה לכפר עוד ועל שהחטא הוא חולי הנפש אמר לשון רפואה על הכפרה וכן ושב ורפא לו (ישעיה ו):
17
וַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ (כשדיים) כַּשְׂדִּ֗ים וַיַּהֲרֹ֨ג בַּחוּרֵיהֶ֤ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ:
Il fit marcher contre eux le roi des Chaldéens, fit périr leurs jeunes gens par le glaive dans le sanctuaire, et n’épargna ni l’adolescent ni la vierge, ni le vieillard ni les cheveux blancs ; tous, il les abandonna en son pouvoir.
Rachi (non traduit)
וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים. שֶׁהֵם אוּמָּה שְׁפָלָה שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה כג) הֵן כַּשְׂדִּים עִם לֹא הָיָה וְכָאן נִתְקַיֵּים (דְּבָרִים לב) הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל וְגוֹמֵר עַד בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:
וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם. וְהוּשַׁב לָהֶם גְּמוּלָם שֶׁכָּתוּב וִיטַמְּאוּ אֶת בֵּית יי וְנִתְקַיֵּים מַה שֶׁאָמַר (יְחֶזְקֵאל ט) וְהַכּוּ אַל תָחוֹס עֵינֵיכֶם וגו' עַד צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָּעִיר:
וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ. מַה שֶׁאֵין כֵּן מִנְהַג אַנְשֵׁי חֲיָילִים כְּשֶׁנּוֹצְחִים בַּמִּלְחָמָה וְהוֹרְגִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲבָל עַל זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה חוֹמְלִים וּמִתְמַלְּאִים רַחֲמִים וְגַם נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִּתְקַיְּימָה (דְּבָרִים לב) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה וְגוֹמֵר:
M. David (non traduit)
ויעל. העיר לב מלך כשדים לעלות עליהם: הכל נתן בידו. ה' מסר בידו את הכל:
M. Tsion (non traduit)
וישש. כמו וישיש והוא רב הימים מאד כמו גם שב גם ישיש בנו (איוב טו) והוא מל' יש ר''ל עמד בו הישות ימים רבים :
18
וְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֤ית הָאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְאֹצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל:
Celui-ci transporta à Babylone tous les ustensiles, grands et petits, de la maison de Dieu, les trésors de la maison du Seigneur, les trésors du roi et de ses seigneurs.
Rachi (non traduit)
וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים. שֶׁנוֹתְרוּ מִגָּלוּת יְהוֹיָקִים וִיכָנְיָה:
19
וַֽיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית:
On brûla la maison de Dieu, on démolit le mur de Jérusalem, et on en livra aux flammes tous les palais ; tous les objets de prix qu’elle renfermait furent la proie de la destruction.
M. David (non traduit)
להשחית. שברו וקלקלו להשחית אותם:
20
וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס:
[Le roi des Chaldéens] déporta à Babylone tous ceux qui avaient échappé au glaive ; ils lui demeurèrent asservis, à lui et à ses fils, jusqu’à l’avènement du roi de Perse,
Rachi (non traduit)
וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. וְלָמָּה עַד מַלְכוּת פָּרָס כִּי עַד מַלְכוּת פָּרָס עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא נִתְפַּיְּיסָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ וְהוּא שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא כו) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת:
M. David (non traduit)
השארית. מה שנשארו מן החרב הגלה לבבל: עד מלוך וכו'. עד שכבש מלך פרס את בבל ומלך בה:
Ralbag (non traduit)
ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס. ר''ל שאז סר עבדותם שלא היו עבדים לו. והנה היו בניו אויל מרודך בנו ובלשאצר בן בנו כמו שאמר הנביא ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו :
21
לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה: (ס)
afin que s’accomplît la parole de l’Éternel, annoncée par Jérémie : "Jusqu’à ce que la terre eût acquitté la dette de son chômage, dans toute cette période de désolation, elle chôma, pour remplir la période de soixante-dix ans".
Rachi (non traduit)
עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ. תִּרְצֶה, כִּי קוֹדֵם לָכֵן לֹא רָצְתָה הָאָרֶץ שַׁבְּתוֹתֶיהָ:
כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה. שֶׁל שְׁמִיטָה וְיוֹבֵל שֶׁבִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ וּכְנֶגְדָּן גָּלוּ שִׁבְעִים שָׁנָה אוֹתָן שִׁבְעִים שָׁבָתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁנִים שֶׁהִכְעִיסוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה מֵהֶם ג' מֵאוֹת וְתִשְׁעִים מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ עַד שֶׁגָּלוּ מִמֶּנָּה עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְאַתָּה מוֹצֵא אוֹתָם מְפוֹרָשִׁים מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה מִשֶּׁמָּלַךְ יָרָבְעָם עַד שֶׁהִגְלָה הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה וּבִימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים שֶׁהִכְעִיסוּ קי''א שָׁנִים וְהַשְּׁאָר סְתוּמִים הוּא שנא' (יְחֶזְקֵאל ד') וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת עָוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וגו' שָׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם וגו' וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עָוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לְשָׁנָה מְלַמֵּד שֶׁחָטְאוּ בֵּית יְהוּדָה מִשֶּׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים עַד שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה כֵּיצַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל מְנַשֶּׁה כְּדִכְתִיב (מְלָכִים ב' כ''א) כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב וְאַחְאָב מָלַךְ כ''ב שָׁנִים ול''ג עָשָׂה תְּשׁוּבָה הֲרֵי נ''ה מָלַךְ, וּשְׁתַּיִם דְּאָמוֹן וי''א דִּיהוֹיָקִים הֲרֵי ל''ה שָׁנָה וּנְבוּאָה זוֹ נֶאֶמְרָה לִיחֶזְקֵאל בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְצִדְקִיָּהוּ הֲרֵי אַרְבָּעִים סַךְ כּוּלָּם מִיִּשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים הֲרֵי לְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ס''ד שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת ל''ה שָׁנִים הֲרֵי ה' שְׁמִיטִין הֲרֵי ס''ט וּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הָאַחֲרוֹנָה נֶחְשְׁבָה לָהֶם לְעָוֹן שֶׁהֲרֵי בַּעֲוֹנָם גָּלוּ מִמֶּנָּה הֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה מְקוּדָּשִׁים שֶׁל שְׁמִיטָה שֶׁלֹּא שְׁמָטוּם יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ גָּלוּ שִׁבְעִים שָׁנָה לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא כ''ז) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּךְ מְפוֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם וְכָאן מְסַיֵּים בָּזֶה דִּבְרֵי הַיָּמִים לְפִי שֶׁאָמַר לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה הוּצְרַךְ לוֹמַר כָּאן פְּסוּקִים אֵלּוּ וְשֶׁל עֶזְרָא (תְּחִלָּתוֹ) לְהוֹדִיעֵנוּ כְּשֶׁכָּלוּ אוֹתָן שִׁבְעִים שָׁנָה הֵיאַךְ חָזַר הַגִּלְגָּל שֶׁחָזְרוּ לְאַרְצָם לְכָךְ הוּצְרַךְ לוֹמַר כָּאן בִּשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס עַד מִי בָּכֶם מִכָּל עַמּוֹ וַיַּעַל וּלְכָךְ נוֹסֶפֶת וי''ו זוֹ שֶׁל וּבִשְׁנַת לְפִי שֶׁסֵּפֶר דָּנִיֵּאל מַפְסִיק בֵּנְתַיִם שֶׁהֲרֵי סֵפֶר עֶזְרָא מָשׁוּךְ וְסָדוּר אַחַר סֵפֶר דָּנִיֵּאל וְכָךְ וי''ו מוּסָב מִזֶּה לָזֶה:
M. David (non traduit)
למלאות דבר ה'. ר''ל מה שהיו בגולה כפי מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה' אשר היה בפי ירמיה שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ להתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמטו' ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן: כל ימי השמה שבתה. ר''ל בזה התפייסה כי תמורות השמטות והיובלו' שבתה מעבודה כל הימי' שהיתה שממה מאנשיה ואין עובר בה: למלאות שבעים שנה. להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמטות ויובלות שבטלה וכמ''ש רז''ל בס''ע:
M. Tsion (non traduit)
למלאות. ענין השלמה : רצתה. מל' רצוי ופיוס : שבתותיה. ענין בטול עבודה כמו שבת נוגש (ישעיה יד) : שבתה. בטלה ונחה מן עבודה :
Ralbag (non traduit)
עד רצתה הארץ את שבתותיה. כי כמו יובל אחד עמדו תחת עבדותו וזה כי בשנת תשע עשרה לנבוכדנצר חרבה ירושלים ונשארו למלכותו כמו חמשים ואחת שנה והנה שבתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה תחת שלא שבתה שבתותיה בהיות ישראל בה. והנה ידמה כי מעת שלא דקדקו ישראל בשמטות וביובלות שתשבת כהם הארץ באופן הנזכר בתורה היה ראוי שיעלו שנות השמטה כמו זה המספר והם כמו שלש מאות ועשרים וחמש שנה כי בכל יובל יש שבע שנות השמטה ושנת היובל והם שמונה שנים לכל יובל : למלאת שבעים שנה. ר''ל למלאת שבעים שנה למלכות נבוכדנצר כי כן היה זמן מלכותו כמו שזכר ירמיה. וידמה שאלו השבעים שנה נחשבו מהתחלת גלות יהויקים כי מאז גלו קצת העם והובאו קצת כלי בית ה' בבלה כמו שנזכר בספר דניאל ואלו נשלמו בשנה הראשונה לכורש כמו שבארנו בספר דניאל :
22
וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר: (ס)
Dans la première année de Cyrus, roi de Perse, à l’époque où devait s’accomplir la parole de l’Éternel, annoncée par Jérémie, l’Éternel éveilla le bon vouloir de Cyrus, roi de Perse ; et celui-ci fit proclamer, dans tout son royaume, par la voix [des hérauts] et aussi par des missives écrites, ce qui suit.
Rachi (non traduit)
אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ. רְצוֹנוֹ:
וַיַּעֲבֶר קוֹל. כָּרוֹז הִכְרִיז לְכָל בְּנֵי מַלְכוּתוֹ:
וְגַם בְּמִכְתָּב. שָׁלַח לְכָל בְּנֵי מַלְכוּתוֹ לֵאמֹר:
M. David (non traduit)
ובשנת אחת. בשנה הראשונה: לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה' בפי ירמי' והוא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נ''נ את יהויקים בראשונה וכאשר פרשנו בדניאל: ויעבר קול. צוה להכריז: בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו: וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב: לאמר. וכה אמר:
M. Tsion (non traduit)
העיר. מל' התעוררות : רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ''ב יט) : ויעבר קול. ענין הכרזה כמו ויעבירו קול (שמות לז) :
Ralbag (non traduit)
ובשנת אהת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיה. זה הוא לשבעים שנה מהגלות הראשון כאמרו כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם (ירמיה כ''ט י') וירצה בזה למלאות שבעים שנה מעת שהתעוררו כשדים כנגד מלך יהודה וכבר נשלם זה בשנת אחת לכורש כמו שזכרנו בראש ספר עזרא אשר נכתבו שם שני אלו הפסוקים האחרונים וידמה כי לזה נמשך ספר עזרא ושזה הספר וספר עזרא כתבם יחד איש אחד כי הלשונות מתדמות. הנה זה הוא מה שראינו לבארן במה שהגבלנו הבאור בו בזה המקום. אך השאר שלא בארנו הוא מבואר בעצמו או בארנוהו בספר מלכים. ואולם התועלות המגיעים מאלו הספורים זולת התועלות שמנינו בספר מלכים הם אלו. התועלת הראשון הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לאדם שישתדל לעמו כנגד הרע קודם בואו כי אם ימתין עד בואו אולי יצר לו העת ולא ישלם לו זה. ולזה ראוי שיתחכם כנגדו בעת אשר אפשר לו זה. ולזה ספר שכבר בנה אסא ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ. ולזה גם כן אמר נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריח עודנו הארץ לפנינו (י''ד ו'). התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי שיכיר מי שהוא מושגח מה' יתברך בעבור טוב דרכיו שהטובה הבאה לו מה' יתברך בעבור התהלכו את האלהים וראוי גם כן שיפרסם זה להמון כי בזה תועלת לו להתחזק בעבודת ה' יתברך וימשך מהפרסום מה תועלת להמון שיתישרו לעבוד ה' יתברך. ולזה אמר אסא כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב (שם). התועלת השלישי הוא לפרסם עוצם השגחת ה' יתברך באוהביו וההפך בהפך. ולזה ספר מה שמשגיח ה' יתברך באסא ובעמו בעבור לכתם את ה' להצילם מאויביהם ואם הם רבים מאד מהם עד שכבר נצחו אסא ועמו חיל זרח הכושי שהיו עם רב מאד ולזאת הסבה גם כן ספר ענין מלחמת עמון ומואב ובני שעיר ביהושפט ועמו ונתנם ה' אלהיהם פגרים מתים לפני ה' כאשר הביא חרב איש באחיו בעבור מה שעשה יהושפט הישר בעיני ה' [ כ ] ולזה גם כן ספר עוצם הרע שהביא ה' יתברך וזה שכבר מת בחלאים רבים ונגפו ה' יתברך מגפה גדולה בעמו ובבניו ובנשיו ובכל רכושו ושכבר שלם לו ה' יתברך מדה כנגד מדה על הרגו אחיו וזה שכבר הומתו בניו כולם זולתי אחד מהם לבד והוא אחזיהו [ כא ] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע ליואש אחר עשותו הרע בעיני ה' והוא שחיל ארם בא עליו במצער אנשים ונתן ה' יתברך בידם חיל לרב מאד ואת יואש עשו שפטים [ כד ] ולזה גם כן ספר מה שקרה מהרע הנפלא לאמציה מפני עשותו הרע בעיני ה' [ כה ] ולזה ג''כ ספר עוצם הצלחת עזיהו מלך יהודה בעת דרשו את ה' ושבעת מעלו בה' נגעו בצרעת והיה מצורע עד יום מותו [ כו ] ולזה גם כן ספר שכבר התחזק יותם כי הכין דרכיו לפני ה' ושכבר נלחם עם בני עמון ויחזק עליהם [ כז ] ולזה גם כן ספר הרע הנפלא שהגיע לאחז בעבור עשותו הרע בעיני ה' [ כח ] התועלת הרביעי הוא כי קרוב ה' לקוראיו אשר יקראוהו באמת. ולזה ספר שכבר התפלל אסא אל ה' אלהיו על דבר הכושים ונשמעה תפלתו והוא שכבר נגף ה' את הכושים לפני אסא. ולזה גם כן ספר מה שהתפלל יהושפט אל ה' על דבר חיל בני מואב ועמון ובני שעיר הבאים עליו למלחמה וקרא גם כן צום על כל יהודה כדי שתהיה תפלתו יותר נשמעת [ כ ] כמו שזכרנו במקומות רבים ונעתר לו ה' יתברך ונתן חרב איש באחיו ולא נצטרכו יהושפט ועמו לבא עליהם כי אם לשלל. וספר גם כן שכבר זעק יהושפט בבא שרי הרכב להלחם עמו וה' עזרו [ יח ] ולזה גם כן ספר שהתפלל חזקיהו על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש ורפא ה' יתברך את העם בעבור תפלתו. גם ספר מה ששמע ה' יתברך תפלת חזקיה על דבר סנחריב ועל דבר חליו אשר היה נגזר מאת ה' יתברך שימות בו [ לב ] גם ספר מה ששמע ה' יתברך תפלת מנשה אע''פ שהרשיע ופליג ברשע הנה בחלותו את פני ה' והכנעו מאד מלפניו נעתר לו ה' יתברך והשיבו ירושלים למלכותו [ לג ] התועלת החמשי הוא להודיע שהבוטח בה' ישוגב ואשר לא יבטח בו וישים בשר זרועו לא די שלא יתחזק אבל יחלש. ולזה ספר כי כאשר שם אסא בשר זרועו ולא בטח בה' אך בטח במלך ארם מנע ממנו הטוב והוא נצוחו חיל ארם כי לולא זה היה נופל בידו כמו שנפלו הכושים והלובים [ טז ] ולזאת הסבה ג''כ נמנעה ממנו הרפואה כאשר חלה את רגליו מפני שלא דרש את ה' כ''א ברופאים. ולזה ג''כ כי יהושפט בטח בה' על דבר חיל בני מואב ועמון ובני שעיר והצליח [ כ ] וספר ג''כ לזאת הסבה כי מפני התחתן יהושפט עם אחאב להוסיף לו חוזק פרץ ה' יתברך מעשיו וגרם זה לאבדן בניו עד שלא נשאר לביתו כי אם נער קטן יונק והוא יואש. וכן גם כן ספר באחז ששם בשר זרועו והוא מלך אשור ולא די לו שלא עזרו אבל הצר לו [ כח ] התועלת הששי הוא להודיע שהוא ראוי להשתדל בכל עוז ללמד התורה כי התלמוד מביא לידי מעשה. ולזה ספר כי מפני שהשתדל יהושפט ללמד תורה בישראל היה פחד ה' על כל הממלכות אשר סביבותיו ולא נלחמו עמו אך היו קצתם עושים לו מס והיה הולך וגדל עד למעלה. התועלת השביעי הוא להודיע כי אין ראוי להתחבר עם הרשעים אך להרחיקם בכל עוז וזה כי בהתחבר האדם לרשע יפרוץ ה' יתברך מעשיו וישחיתם. ולזה זכר כי מפני התחבר יהושפט עם אחאב ללכת אל רמות גלעד למלחמה היה עליו קצף מאת ה' וכמעט שנהרג במלחמה ההיא לולא רוב הדברים הטובים שנמצאו עמו על אשר הכין לבבו לדרוש אלהים. ולזאת הסבה גם כן ספר כי מפני שהתחבר יהושפט עם אחזיהו באניות [ כ ] נשברו האניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש. ולזאת הסבה גם כן ספר כי מפני מה שהתעורר אמציה לחבר אליו גדוד ישראל שהיו כולם רשעים ועובדי ע''ז היה זה סבה להשחית בעצמו ולפי ששמע לדברי הנביא להבדילו מחילו נצח את בני שעיר [ כה ] התועלת השמיני הוא להודיע קיום יעודי הנביאים. ולזה ספר שכבר יעד יחזיאל ליהושפט כי ה' יתברך יהיה נלחם להם בחיל הגדול הזה שקם עליהם ממואב ועמון ושעיר ולא יצטרכו הם להלחם בהם אך ה' ילחם להם וכן היה ובעת שהגביל הנביא [ כ ] ולזה גם כן ספר קיום מה שיעד אליהו הנביא ליהורם על הרגו אחיו ועשותו הרע בעיני ה' לעבור בריתו ושכבר הגיע לו הרע שיעד לו בזמן ההוא שהגביל [ כא ] ולזה גם כן ספר קיום זכריה הנביא ליואש בן אחזיה [ כד ] וקיום דברי הנביא שאמר לאמציה ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך כי השחית אותו יואש וגורש ממלכותו [ כה ] וזכר גם כן קיום יעוד ירמיה והוא שבשנת אחת לכורש פקד ה' את עמו כי זה מתחייב מיעודיו כמו שזכרנו בבאור אלה הדברים. התועלת התשיעי הוא להודיע שאין ממנים בסנהדרי גדולה כי אם כהנים או לוים או ישראלים מיוחסים ולזה זכר כי בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים ומהכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב ושכבר יחוייב שיהיה עליהם ראש אחד והוא ראש בית דין כאמרו והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה'. התועלת העשירי הוא להודיע שאין ראוי לתת הממלכה לבכור כשלא היה ראוי לה. הלא תראה כי ה' יתברך בחר בשלמה בן דוד עם היותו הצעיר לבני בת שבע והיו גם כן לדוד בנים רבים קודם נשאו בת שבע. ולזה ספר בזה המקום כי יהושפט נתן הממלכה ליהורם מפני היותו הבכור כי לולא זה כבר היה בשאר בניו מי שהיה יותר ראוי למלוכה ולזאת הסבה גם כן לקח קצת ערים בצורות ממלכות יהורם ונתנן לשאר בניו ולא היה ראוי לו לעשות כך אבל היה ראוי שיבחר היותר ראוי אחר שנראה לו שלא היה ראוי יהורם למלכות אלא מפני היותו הבכור. והנה נמשך מזה מה שנמשך מהרע והוא שקם יהורם על אחיו הטובים ממנו והרגם והרג עמהם השרים העוזרים להם והיה גם כן מלכותו סבה לרעות נפלאות לפי מה שנזכר בזה הספור. התועלת האחד עשר הוא מה שלמדנו הספור שאליהו לא מת בעת הלקחו מעל ראש אלישע בן שפט כמו שבארנו בביאור אלה הדברים מפני המכתב שבא מאליהו ליהורם ובזה נתישרנו להאמין כי מה שאמר מלאכי הנני שולח לכם את אליה הנביא וגו' רומז אל זה שנזכר בזה המקום ושהוא יחיה אלו החיים הארוכים והנפלאים וכבר הארכנו המאמר בזה בבאורנו בזה המקום ובס' מלכים. התועלת השנים עשר הוא להודיע כי ממשמרת הלוים היו שישמרו הבית והקדשים מכל טומאה ושיעזרו לכהנים במלאכות אשר אפשר העשותם לא על יד הכהנים ולא לכהנים לבד אבל גם לישראל היו משרתים בכמו אלו המלאכות הנכבדות ולזה ספר ביהוידע שהעמיד השוערים על שערי בית ה' ולא יבא טמא לכל דבר. ולזה גם כן ספר בספור חזקיה כי הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה. ולזה גם כן ספר שם כי הלוים היו ממונים לשמור הקדשים והמתנות כהונה ולחלקם ביניהם. ר''ל בין הכהנים אשר ראוי לחלקם ביניהם והיו ממונים ליחס אותם למחלקותם ולבתי אבות לכל מחלוקת והם יודיעו לכהנים ולמחלקות אחיהם הלוים שישרתו ליום שיודיעו אותם ויתקדשו @ לזה כדי שלא יצטרך לכהנים כי אם לעבוד עבודתם ולעסוק בתורה. וספר גם כן בספור יאשיהו כי בדבר בדק הבית היו ממונים קצת הלוים כדי לנצח לכל עושה מלאכה לעבודה ועבודה בבנין הבית וחזקוהו. וספר שם גם כן כי הלוים היו מפשיטים הפסחים ובשלו הפסח והקדשים לכל העם כמשפט ולהם ולכהנים. התועלת השלשה עשר הוא להודיע שישראל חיובו לתת כל אחד מהם מחצית השקל בכל שנה על עבודת אהל מועד. ולזה ספר שנתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לה' משאת משה עבד האלהים. ולזאת הסבה גם כן זכר בספר עזרא שהעמידו עליהם מצות לתת שלישית השקל בכל שנה כמו שבארנו שם (נחמיה י' ל''ג) ואולם הוצרכנו לבאר זה מאלו המקומות כי לשון דברי התורה בזה בפרשת כי תשא היא עמוקה מאד. התועלת הארבעה עשר הוא לפרסם המופת שחדש ה' בעזיה המלך לנגעו בצרעת תכף שחשב למעול בה' להקטיר הקטרת על מזבח הזהב. ולמדנו בזה שהצרעת היא ענין דומה למיתה ולזה הביא ה' יתברך עליו הצרעת תמורת התחייבו מיתה בידי שמים והוא מבואר שהוא ענין מתיחס אל המות כי הצרעת תערבב כל הפעולות הטבעיות. התועלת החמשה עשר הוא במצות והוא לבאר כי קבלת דם הקדשים לא תהיה כי אם על יד הכהנים. ולזה אמר בספורי חזקיה וישחטו את הבקר ויקבלו הכהנים את הדם. ואולם הוצרכנו לזה כי בתורה לא נתבאר זה באור שלם. התועלת הששה עשר הוא במצות והוא להודיע כי הלוים היו משוררים בפה ובכלי והכהנים מחצצרים בחצוצרות מהחל העולה בבקר ובערב עד לכלות העולה. ולזה אמר ובעת החל העולה החל שיר ה' וגו' והחצוצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. ומזה המקום למדנו שאינם משוררים בעלות המנחה והנסכים והנה היה זה השיר לעולה והשלמים כמו שנזכר בזה הספור ונזכר עם זה בתורה. התועלת השבעה עשר הוא להודיע שמעבדין את השנה בשביל עולי רגלים שיוכלו לבא ובשביל הכהנים אם לא יוכלו להתקדש מהם באופן שיספיק וכן בשאר הסבות הנוהגות זה המנהג. ולזה אמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים. התועלת השמונה עשר הוא להודיע כי הטמאים אף על פי ששחטו הפסח עליהם וזה יתכן כשלא היו טמאים לנפש אדם הנה אינם אוכלים בבשר הפסח. והנה למדנו זה ממה שזכר בזה הספר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש. ר''ל כי הם חטאו בזה בשני פנים האחד כי הטמאים לנפש אדם היה ראוי שיהיו נדחים לפסח שני ואם עשו פסחיהם בראשון הם חוטאים. והחטא השני הוא מפני מה שלא אכלו את הפסח בטהרת הקדש. למדנו מזה ששאר הטמאים שאפשר שישחטו הפסח עליהם אינם אוכלים בו כי ראוי שיאכלוהו בטהרת הקדש. התועלת התשעה עשר הוא להודיע כי המתנות נתנו ללוים ולכהנים למען יחזקו בתורת ה'. ולזה אמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו לדברי התורה. התועלת העשרים הוא להודיע כי כאשר יכינו ישראל המתנות לכהנים וללוים באופן שיגיע מזה התועלת המכוון בהם. ר''ל שלא יהיו הכהנים טרודים במזונותיהם ויהיו פנוים לעסוק בתורה ולעבוד ה' יתברך אז יתברכו תבואותיהם ופירותיהם כאמרו מהחל התרומה לבא לבית ה' אכול ושבוע והותר על לרוב כי ה' ברך עמו. התועלת העשרים ואחד הוא להודיע שכבר נכנס הארון במקום שהכין לגנזו שם שלמה מבן דוד מלך ישראל ולזה לא בא ביד מלך בבל כשהחריב את בית המקדש ונשא את כל כליו לבבל. ולזה הוא מאמר יאשיהו ללוים תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל והיה זה כי שלמה והנביאים שהיו אז בימי דוד אביו ובימיו שערו שכבר יחרב הבית ולזה יעדו על פי הנביאים שיבנה בבית המקדש מקום יגנז בו הארון בעת הראוי וזה הענין הודיע דוד לשלמה כמו שהודיע לו שאר דברי הבנין בכתב מיד ה'. התועלת העשרים ושנים הוא מה שלמדנו מזה המקום שהשבעים שנה שאמר ירמיה אינן נחשבות לחרבן הבית אך הן נחשבות להשתעבד ישראל תחת מלך בבל כמו שבארנו בספר עזרא ובבאורנו לזה. ולזה נשלמו בשנת אחת לכורש כמו שנזכר בסוף זה הספר. ובכאן נשלם זה הבאור והיתה השלמתו בשני לחדש ניסן של שנת תשעים ושמנה לפרט האלף הששי ישתבח היכול אשר עזרני ברחמיו וכרוב חסדיו ויתברך על כל ברכה ותהלה אמן. נשלם פירוש דברי הימים בעזרת שוכן מעונים :
23
כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ | מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל: (פפפ)
"Ainsi parle Cyrus, roi de Perse : L’Éternel, Dieu du ciel, m’a mis entre les mains tous les royaumes de la terre, et c’est lui qui m’a donné mission de lui bâtir un temple à Jérusalem, qui est en Judée. S’il est parmi vous quelqu’un qui appartienne à son peuple, que l’Éternel, son Dieu, soit avec lui, pour qu’il monte !…"
Rachi (non traduit)
כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. שֶׁאֲנִי מוֹשֵׁל מֶלֶךְ עַל כָּל מַמְלְכוֹת:
וְהוּא פָקַד עָלַי. וְהוּא צִוָּה עָלַי עַל יְדֵי יְשַׁעְיָה לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה מ''ד) הָאוֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רוֹעִי וגו', כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (שָׁם מ''ה) וּכְבָר נֶאֶמְרָה לוֹ נְבוּאָה זוֹ שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ:
אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. יְרוּשָׁלַיִם בַּמְּדִינוֹת יְהוּדָה:
מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עַמּוֹ וְיָעַל. כָּךְ הָיָה הַכָּרוֹז עַל הַמְּדִינוֹת מִי בְּכָל עַמּוֹ שֶׁל הקב''ה יָבוֹא לִבְנוֹת בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם:
וְיָעַל. וַיְהִי הקב''ה בְּעֶזְרוֹ וּבְעֶזְרָתֵנוּ:
M. David (non traduit)
נתן לי. ר''ל הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות א''כ מהראוי לי לעשות מצותו: פקד עלי. צוה עלי לבנות ובו' כמ ''ש האומר לכורש וכו' והיכל תוסד (ישעיה מ ''ד): אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה: מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין האומות ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה' יהיה ה' עמו ובעזרתו: ויעל. אל ארצם ר''ל הרשות נתון ממני לעלות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source